הורביץ ואח' נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ ואח'

החלטה

המשיבים הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשות. בבקשה דנא, עותרים המבקשים למחוק את תשובת המשיבים לתגובת המבקשות לבקשה לאישור התביעה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). לחילופין, התבקש למחוק סעיפים מתשובת המשיבים, וכן מחיקת ראיות חדשות שצורפו, לרבות התצהיר החדש שצורף לה, כמפורט בבקשה.

המבקשות דכאן הן המשיבות בבקשת האישור (להלן "המשיבות") והמשיבים דכאן הם המבקשים בבקשת האישור (להלן המבקשים").

ביום 14/11/11 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבות ועמה בקשת אישור בטענה, כי המשיבות מטעות את צרכני המכונית מסוג "שברולט ספארק" כאשר הן משווקת אותה בפרוספקטים כבעלת תצרוכת דלק מצוינת העומדת על 19.6 ק"מ לליטר בממוצע, ואולם, בפועל צריכת הדלק האמיתית של המכונית, גבוהה באופן משמעותי מן הנטען כלומר, מספר ק"מ נמוך יותר לליטר.

עוד נטען, כי גם אם נתוני צריכת הדלק שפורסמו בפרוספקטים מבוססים על נתוני היצרן על פי בדיקת מעבדה ולא ניתן להשוות בינם לבין צריכת הדלק האמיתית, הרי שעדיין, חובה על המשיבות לגלות את צריכת הדלק האמיתית, או את העובדה כי מדובר ב"פער אסטרונומי" בין הנתונים.

המבקשים ביססו את תביעתם על עילות של הטעיה במעשה ובמחדל לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981, הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 4 לחוק הנ"ל, הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, וכן עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

ביום 2/7/12 הוגשה תגובת המשיבות לבקשת האישור (להלן: "תגובת המשיבות"), בגדרה נטען, בין היתר, כי הן פועלות בהתאם להוראות המחוקק המסדיר את פרסום נתוני צריכת הדלק של כלי רכב המשווקים בישראל, על פי בדיקות מעבדה ובהתאם לתקן שנקבע, ולפיכך: פרסום שנעשה מכוח חובה שבדין, איננו יכול להוות "הטעייה" או "הפרת חובת גילוי"; ממילא לא קיים נתון קבוע אחיד וידוע של "צריכת דלק אמיתית"; הבקשה נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי ואיננה נתמכת בראיות הנדרשות להרמת נטל ההוכחה; אין בסיס לתובענה ייצוגית, שכן כל התנאים לאישורה אינם מתקיימים בעניינו.

ביום 24/12/12 הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבות (להלן: "התשובה לתגובה"). תשובה זו היא נשוא הבקשה דנא.

לטענת המשיבות, המבקשים הוסיפו בתשובה לתגובה, עילות משפטיות, עובדות וראיות חדשות שלא הופיעו כלל ולא בא זכרן בכתב התביעה ובבקשת האישור, ולמעשה התשובה לתגובה היא בבחינת בקשה חדשה. כן, נטען, כי המבקשים ניסו לבצע "מקצה שיפורים" לבקשת האישור מרושלת, בלתי מבוססת שהוגשה בחופזה, ואף ניסו להציג מחדש את טיעוני הבקשה ונימוקיה, לעיתים תוך שינוי בקו הטיעון. לבסוף, התייחסו המשיבות גם להיקף התגובה לתשובה, הנפרסת על פני 40 עמודים, פי ארבע מהיקף בקשת האישור.

המבקשים מצדם טוענים, כי אין בתשובה לתגובה, אלא משום מתן תשובה מפורטת לטענות ולעובדות שהעלו המשיבות בתגובתן, וכי כל הנטען בה, נוגע לעילות התביעה אשר פורטו בבקשה לאישור. משכך, לדידם, התשובה לתגובה הוגשה בהתאם להוראות הדין. אשר להיקף התגובה לתשובה, נטען כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן מגבילות את אורך התשובה, ומכל מקום היקפה נגזר מאורך תגובת המשיבות לבקשת האישור האוחזת מאות עמודים (כולל נספחים).

תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מסדירה את סוגיית הבקשה בכתב, התשובה לה, והתגובה לתשובה כדלקמן:

"(א)בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

......

(ג)המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

(ג1)המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג)."

תקנה 241 (ג1) נועדה לאפשר מתן מענה לטענות בלתי צפויות אשר העלה המשיב בכתב תשובתו, ואשר לא ניתן ולא צריך היה לקדמן מראש כחלק מהמסכת השלמה, העובדתית והמשפטית, עליה נסמכת הבקשה. מכאן ברי, כי מדובר אך בתגובה המתחייבת מן התשובה וכי התגובה איננה מהווה אכסניה להרחבת חזית בדמות העלאת פרטים מהותיים חדשים או נושאים שמלכתחילה ראוי היה לפרטם בבקשת האישור אולם הם נפקדו ממנה (ראו: ת.א (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ (13.1.2003) להלן: פס"ד קראוס).

גישה זו מבוססת, בין היתר, גם על היקש לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה בכתב תשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה, הקובעת: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין" (ראו: ת.א (ת"א) 1486/02 שטריקס נ' קרסו (7.4.03)).

כללים אלו חלים על בקשות "רגילות", כמו גם בקשות לאישור תובענות ייצוגית (בהעדר סדר דין מיוחד). יחד עם זאת נקבע, כי הליך של בקשה לאישור תביעה ייצוגית הינו בעל אופי ייחודי, שכן, מחד גיסא, נוכח הסכנות שהנתבעים עומדים בפניהן בתובענות מסוג אלה, מצופה ביתר שאת מהתובע להעלות מלכתחילה את מרב הטענות ולתחום כהלכה את גדר המחלוקת ולא לנהל את התובענה בצורה של טלאי על גבי טלאי כבר בתחילת הדרך (ראו: תא (ת"א) 2555/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ חי אלי (26.4.06)). מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את מורכבות הליך התובענה הייצוגית, בבחינת יישום הכלל דלעיל על הליך מסוג זה, כפי שנקבע ברע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.07): "במאמר מוסגר נציין, כי עשויים להיות מקרים בהם מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית יעמוד על הצורך בראיה מסוימת רק לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה. בשל מורכבות ההליך לאישור תובענה ייצוגית והיקף השאלות העובדתיות והמשפטיות העשויות להתעורר בו, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה להתיר הגשתן של ראיות נוספות לאחר שהוגשה תשובת המשיב. זאת, אף אם לכאורה ניתן היה להשיג ראיות אלה עובר להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית".

עם התפתחות הפסיקה נקבע, כי יש והעיקרון המנחה העומד מאחורי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת ברשות לתקן כתב טענות, צריך להנחות את בית המשפט גם בבקשות מסוג זה, וכי יש לתת חשיבות גם לשאלה, האם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה על בסיס תשתית עובדתית ומשפטית נאותה, שאזי יש לנקוט בגישה מקלה יותר, או שמא מדובר בבקשה לקויה, נעדרת תשתית, שהוגשה באופן רשלני ואשר התובע הייצוגי מבקש לשפרה ולתקנה באמצעות כתב התשובה (ראו: ת"א (ת"א) 1200/06 בנק לאומי נ' אלבז (6.5.07); ת"א (ת"א) 2593/05 גורי יבוא והפצה בע"מ נ' סלומון (3.9.2009).